כשהתעוררתי אתמול בבוקר צפיתי עם ילדי בסרטים מצויירים בטלוויזיה. למרות שעדיין חופש והשעה היתה רק תשע, כל ארבעתם כבר היו ערים. ביקשתי מהם לעבור רגע לערוצי החדשות, וכך נודע לי על הפיגוע שהיה בבאר שבע. הילדים אמנם דרשו לחזור מיד לסרטים המצויירים, אבל אני כבר התחלתי לעשות טלפונים ולאסוף מידע ודעות לגבי הפיגוע הזה, ומה יהיה בעקבותיו.

בעלה של חברתי הביע את דעתו שלנו יש את המשוגעים שלנו, בדיוק כמו שליהודים יש את המשוגעים שלהם. הוא הוסיף ואמר שאינו תומך בפעולות מסוג זה, "אך הפעולה היתה צפויה". למה? חבר אחר הסביר לי כבר בפתח השיחה שהפיגוע הוא תגובה לכל המעשים האחרונים שביצעה ישראל ושלא היתה עליהם כל תגובה פלסטינית, החל ברצח הארבעה בשפרעם, המשך ברצח השלושה בשילה וכלה ברצח חמשת הפלסטינים ביום חמישי האחרון בטול כרם, על ידי הצבא הישראלי.

כמו משפחות רבות, גם אנחנו מתכוננים בימים אלה לתחילת שנת הלימודים ב-1 בספטמבר. שלא כמו בישראל, אצלנו אין שביתות מורים או תלמידים בתחילת כל שנה. לקראת תחילת שנת הלימודים כל שכונה סוגרת את אחד מרחובותיה והופכת אותו למדרחוב בו מוקמות בסטות שבהן מוכרים בזול יותר מאשר בחנויות את כל הציוד הנדרש לבתי הספר: ממכשירי כתיבה ועד לתלבושת האחידה של בתי הספר הממשלתיים. זו של הבנות כוללת שמלה ירוקה ארוכה עם שרוולים ארוכים, ועליה כל בת שמה צווארון לבן. כיסוי ראש אינו חובה. הבנים לובשים ג'ינס וחולצת כפתורים בצבע תכלת. מחירו של סט מלא של תלבושת אחידה עומד על 15 עד 20 שקלים.

גם אני אתחיל ללמוד השנה, לאחר שנרשמתי ללימודי תואר שני במסלול "לימודים ישראלים" בשלוחת עזה של אוניברסיטת אלקודס שמרכזה באבו דיס בירושלים. האוניברסיטה הזו נחשבת לבעלת שם טוב בתחומי הרשות, ותעודותיה מוכרות בכל העולם. הלימודים הישראליים הם חלק מהחוג שנקרא "לימודים אזוריים", וכולל גם לימודים ערביים ולימודים אמריקנים. כנראה שמרוב שארה"ב מעורבת באזור היא הפכה לחלק ממנו.

הלימודים יחלו באוקטובר ויימשכו שנתיים. שכר הלימוד עומד על 3,000 דינרים ירדנים, שהם 21 אלף שקל, לשנתיים. המרצים כולם פלסטינים, וכיוון שאלו לימודים ישראלים צריך ללמוד גם עברית, דבר שאני מניחה שיהיה לי פטור ממנו. במסלול שלי יש 24 סטודנטים. זה אינו נחשב למשהו בעייתי ללמוד לימודים ישראלים בעזה, להיפך, כל מי שנרשם לזה יודע שיהיה לו הרבה יותר קל למצוא אחר כך עבודה בכל משרדי הממשלה, משום שידיעת העברית מאוד נדרשת בעזה. אני חושבת שאלך על מסלול עם עבודת גמר, תזה, ואתמחה בערביי ישראל, שזה נושא שקרוב אלי באופן אישי. ואגב, לכותב התגובות שכל הזמן מזכיר את משפחתו של המופתי חאג' אמין אלחוסייני – אין לי כל קשר אליה. באחד הטורים הבאים אתייחס גם לתגובות אחרות ולשאלות ששואלים אותי.