חברתי סוהא ומשפחתה התבשרו כי הסבתא מחברון מגיעה לביקור בעזה. לאחר שהבקשה שהגישה לפני כחודש אושרה, בצירוף מקרים שאפילו בסרטים ההודים לא רואים כמוהו. סוהא התאוששה קצת כדי לקבל את חמותה הקשישה, שקיבלה מהישראלים אישור לביקור של שבוע בעזה. אך התברר שהאישור, שאותו ראתה החמות בפעם הראשונה במחסום, מוגבל לשלושה ימים בלבד.

הסבתא התכוונה להביא איתה לעזה מכל טוב, כמתנה למשפחה ובעיקר לנכדיה, אותם לא ראתה שנים - הנכדה הקטנה ביותר היא בת ארבע, היא נולדה בתחילת האינתיפאדה ועד היום לא ראתה אף קרוב משפחה המתגורר בחברון. רוב הדברים שהסבתא לקחה איתה מחברון היו דברי מאכל תוצרת בית - וכולם נזרקו לפח במחסום ארז על ידי החיילים. הם זרקו את הגבינה הלבנה תוצרת בית, בארז אומרים שאסור להכניס מוצרי חלב מישראל לרצועה, וזרקו גם סוג של לבן מיובש תוצרת בית שנקרא ג'מייד, המשמש לבישול. גם 12 חבילות של מלח גס שמשמש לכבישת ירקות כמו זיתים, מלפפונים וחצילים נפתחו אחת אחת ופוזרו על הרצפה.

החייל אישר לסבתא להכניס שתי חבילות בלבד. זו אינה הפעם הראשונה שאנו שומעים על מקרים בהם מונעים העברת מוצרי מזון ומתנות, אבל בשום מקום לא כתוב מה מותר להכניס ומה אסור. אתה מבין את זה רק לפי מה שהחייל מעביר וגם זה משתנה מפעם לפעם. רק אחרי שאתה מספר לשכניך מה קרה לך במחסום, אתה יכול לקבל הסברים כמו זה שהחיילים חושבים שמלח גס משמש להכנת פצצות, אבל אף אחד לא אומר לך את זה באופן רשמי והאנשים סתם קונים. עם כל ההקלות האחרונות וההרגשה שהישראלים אכן עוזרים לשינוי אורח החיים הקשה של הפלסטינים, מקרים כאלה יוצרים תחושה שאין כל התקדמות. בסופו של דבר הגיעה הסבתא לעזה מדוכאת, בילתה שלושה ימים על נכדיה, שאותם מאוד שמחה לראות, וחזרה לחברון.