את בתי מינא ילדתי קצת עם תחילת אינתיפאדת אל אקצה. כמו כל אם לתינוקת מתפתחת לקחתי אותה לבדיקה בטיפת חלב אחרי כמעט שנה .

בין השאר שאלה אותי האחות אם הילדה מוחאת כפיים כשהיא שומעת מוזיקה. באותו רגע הבנתי משהו נורא:התינוקת שלי כמעט בת שנה והיא כמעט שלא שומעת מוזיקה. בגלל המצב שהיה אז אצלנו בבית הטלוויזיה והרדיו היו דלוקים תמיד ומשדרים חדשות.

כשחזרתי הביתה באותו יום הגענו מיד להחלטה, בכל יום מספר שעות יוקדשו לשמיעת מוזיקה והתנהגות ביתית ומשפחתית שלא קשורה לבלאגן שם בחוץ. עד כמה שאפשר. גם ככה הילדים שלנו גדלים באמצע המלחמהת לפחות שידעו שאפשר גם אחרת.